<h1>הבתים — שערי בשר בחלב שער אחד עשר</h1>
<h2>דף ד:</h2>
דם שמנה שרצים ובשרם מצטרפים זה עם זה לכעדשה, והוא שיהיה הדם מחובר בבשר, וכן דם הנחש מצטרף לבשרו לכזית ולוקה עליו לפי שאין בשרו חלוק מדמו, אעפ"י שאינו מטמא, וכן כל כיוצא בזה משאר שרצים שאינם מטמאין.
<h2>דף יב:</h2>
האוכל כשעורה או כחרדל מאחד ממאכלות האסורין, ושהא מעט וחזר ואכל כחרדל וכן עד שהשלים כזית, בין בשוגג בין במזיד, אם שהא מתחלה ועד סוף כדי אכילת שלשה ביצים מצטרף הכל והרי הוא חייב כרת או מלקות או קרבן, כמי שאכל כזית בבת אחת, ואם שהא יותר מזה מתחלה ועד סוף אעפ"י שלא שהא ביניהם אלא אכל כחרדל אחר כחרדל, ולא השלים כזית אלא ביותר מכדי אכילת פרס אין מצטרפין ופטור, לר"ם.
<h2>דף יג.</h2>
מי שהמחה את החלב וגמעו מעט מעט, או ששתה מן הדם מעט מעט, אם יש מתחלת שתייה ראשונה ועד סוף שתייה אחרונה כדי אכילת פרס מצטרפין, ואם לאו אין מצטרפין, כן נראה לפי ענין ההלכה, ובהלכות הר"ם נמצא בלשון שלא נתברר לנו, וזה לשונו השותה רביעית סתם יין מעט מעט, או שהמחה את החמץ וכו', אם שהא מתחלה ועד סוף כדי שתיית רביעית מצטרפין בכדי אכילת פרס, ואם לאו אין מצטרפין, ובקצת ספרים לא נמצא בכדי אכילת פרס, וזה לא נתברר לנו.
